🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
אחרי מתן תורה אומר משה לעם ישראל: "אַל תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹקִים". התקשו המפרשים: על איזה ניסיון מדובר? הרי מי שראה את הקדוש ברוך הוא בעצמו במעמד עשרת הדיברות, איזה ניסיון באמונה שייך אצלו? מתוך הרמב"ן על פסוק זה מתגלה יסוד עמוק, החורג בהרבה מפשוטו של מקרא, ונוגע בשאלה עמוקה מאוד: איך אדם מתמודד עם ניסיון של טובה וישועה, לא רק עם ניסיון של צער וקושי.
מקשה רש"י: איזה ניסיון מדובר כאן? אם תאמר ניסיון באמונה — לא מובן, וכי שייך ניסיון באמונה אצל מי שראה במו עיניו את הקדוש ברוך הוא במעמד עשרת הדיברות? רש"י דוחק ומפרש שהכוונה היא "לגדל אתכם בעולם" — שיֵדעו הכול מה הקדוש ברוך הוא עשה עמכם.
אך הרמב"ן על אתר כותב יסוד גדול: "ואל דעתי הוא נסיון ממש. ויתכן שיהיה הנסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבול לאהבתו, ופעם ייטיב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד". מגלה כאן הרמב"ן: יש שני סוגי ניסיונות. יש ניסיון של צער וייסורים — כמו חולי או קושי, שנבחנים בו אם סובל לאהבתו של הקדוש ברוך הוא. אך יש עוד סוג ניסיון: ניסיון של טובה — כשהקדוש ברוך הוא מיטיב עם האדם, ובוחן אם האדם יודע להכיר טובה, ולהוסיף בעקבות הטובה עבודה וכבוד למקום.
אומרים חכמים: "אשרי אדם שעומד בניסיונו" — אין לך בריאה שהקדוש ברוך הוא אינו מנסה אותה. את העשיר מנסה — היוכל לקבל בענווה? את העני מנסה — היוכל לקבל את ייסוריו באהבה? זהו העניין שנאמר לגבי עשרת הדיברות: "הֵטִיב לָכֶם הָאֱלֹקִים בְּעַלְּתוֹתְכֶם כְּבוֹדוֹ, שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי — לְנַסּוֹתְכֶם אִם תִּגְמְלוּ לְפָנָיו טוֹבָה שֶׁעָשָׂה עִמָּכֶם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה" — כפי שנאמר בשירת האזינו: "הַלה' תִּגְמְלוּ זֹאת".
מוסיפה הגמרא במסכת כתובות (ה ע"א): "גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ" — שבמעשה שמים וארץ נאמר "אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ", יד אחת, ואילו במקדש נאמר "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", שתי ידיים. פירוש: את המקדש בנו הצדיקים — שלמה המלך בפועל — ובכל זאת נקרא הדבר "מקדש ה'", שכוננו ידיו. מסביר זאת דבר יפה: אמנם שלמה המלך בנה את בית המקדש, ולא עשה בו מאומה בידיו, כי היו לו אומנים זריזים לרוב, ולא נגע בגופו במלאכה — ורק היה סיבת בניינו על ידי השתדלותו, הכנת החומר ומתן שכר הפועלים והבונים — ובכל זאת נקרא הבניין בשמו, "מקדש שלמה", כאילו הוא לבדו עשה הכול בעצמו. על אחת כמה וכמה שהתייחס הבניין להשם יתברך, שהוא סיבת הסיבות, שבונה כל בניין בלי ידיים.
בכל דור ודור זוכה עם ישראל לישועות ולטובות מרובות, בין בגאולות פרטיות ובין בישועות כלליות. ולפי דברי הרמב"ן, כל טובה שכזאת אינה רק מתנה — היא גם ניסיון. השאלה היא: איך אדם מכיר טובה? במה זה מתבטא? כיצד מוסיף האדם עבודה וכבוד לבורא עולם על מה שנתן לו — במצוות יותר בשמחה, יותר באהבה, יותר בהתלהבות? זה עצם הניסיון שבטובה.
וצריך לדעת: כל טובה שמגיעה, גם כשהיא מגיעה על ידי שליחים אנושיים רבים — רופאים, מדענים, ממציאים — היא בסופו של דבר מאת הקדוש ברוך הוא, כפי שלמדנו מהגמרא על "מקדש ה' כוננו ידיך", שגם כשבני אדם עושים בפועל, ה' הוא הפועל האמיתי מאחורי הכול. השאלה איננה רק "האם קרה לי דבר טוב", אלא: האם אני יודע לזהות בו את יד ה', להודות עליו ולהוסיף עבודה וכבוד בעקבותיו. וצריך לדעת: אם לא יודעים להכיר טובה, מגיעות צרות — כל הבעיות מתחילות כשלא יודעים להכיר טובה, לא יודעים להעריך את המתנות שהקדוש ברוך הוא שולח.
🕯️ ברוב חולשה, בכה על גודל החסד
מסופר על אחד מגדולי הדור, שבערוב ימיו, בשעה שכבר היה חלש מאוד ובקושי הצליח לדבר, פרץ בבכי, הרים ידו ואמר: "כמה חסדים ה' עושה עמי! כמה אני צריך להודות להשם! הנה זכיתי להוציא ספרים ועוד דברים טובים — ומה אני משיב לו? כל כך אני צריך להודות! אתה יודע באיזה גיל עסקתי בלימוד הזה? זה לא היה בגיל צעיר! כמה אני צריך להודות לקדוש ברוך הוא על זה!" כך חי יהודי שמקבל דברים טובים שהקדוש ברוך הוא שולח — כל טובה, אפילו הישג שנראה כתוצאה טבעית של עמל ומאמץ, מעוררת בו הכרת טוב עמוקה.
גם זה ניסיון: איך אדם מכיר טובה ומודה להקדוש ברוך הוא כשמגיעה אליו ישועה, טובה, או הצלחה. השם יזכה אותנו להתחזק בזה — להודות ולהלל על כל מתנה שמגיעה. זהו הניסיון האמיתי שבטובה, ובזה צריך לדון: לא רק להתפעל מן הישועה, אלא לתת בה את הדין — האם היא מוסיפה בי עבודה וכבוד לבורא עולם.